שנה וחודשיים

היום שנה וחודשיים ! 14 חודשים !

טל, אני מתגעגעת אליך כל כך !

לעד לא מעכלת שלא תחזור !

בוחרת להקדיש את הפוסט החודשי לבחירות, בעיקר לבחירותיי מאז

שואלת את עצמי כל הזמן האם בחרתי את דרך ההתמודדות או שהדרך בחרה בי

הפוסט החודשי שלי הוא על פי רוב סיכום החודש שחלף

האירוע המשמעותי בחודש ה 14 לנפילתו של טל היה נסיעתי למסע האימהות השכולות במונטנגרו

הנסיעה קשורה לבחירות שהיו כל כך דומיננטיות במסע

בחירותיי לפני הנסיעה, בחירותיי במהלכו, בחירותיי מעתה והלאה

עשיתי כל כך הרבה בחירות הקשורות במסע, כך מבינה שאני לגמרי בוחרת בדרך, ולא היא בי

אנשים שראו את חולצות Journey4hpoe שלנו שאלו אותנו לאיזו תקווה הכוונה

די דיסוננס לקחת את הנשים שקרה להן הנורא מכל ולצפות שיקוו

התקווה ביוזמה היא למסע מחזק, מעצים, מחבר, מחסן, משמח - וכל הקסם הזה באמת קרה

אז כן, אני בוחרת גם בתקווה

בחרתי לצאת למסע, לקחת חלק בכל פעילות, ובעיקר להשאיר בתוכי את כל שזכיתי לקבל

האסון נכפה עלינו, אין לנו כל שליטה על מה שקרה, לצערנו לא ביכולתנו להשיב את הזמן לאחור

(כמה היינו משלמות שכן.. )

אך מסתבר שבמסע השכול יש בחירות

מזה שנים מלווה אותי משפטו של גאנדי "היה אתה השינוי שאתה רוצה בעולמך"

בוחרת להמשיך במוטו זה ובדבריה המדוייקים של יפעת יגר, מנכ"לית מאגמה - נעשה חיים !

כל אחת תבחר איך ואלו תכנים יהיו בחיים שתעשה !

נעשה חיים במשמעות של נחייך ונשמח, למדתי במסע שזה לגמרי חוקי ולגטימי

אנחנו כל כך עצובות, ולשמח אותנו כפי שעשו במסע זו מצווה ושליחות

ונעשה חיים במשמעות של ננווט לנו את הסירה שחטפה את הטלטלה הנוראית שאפשר

יצרנו חיים כשהבאנו ילדים לעולם

ובלתי נסבל שנאלצות לעמוד ליד קבריהם

נותר כעת לצור לעצמנו חיים - וצורתם תהיה הבחירה שלנו

ההחלטה לצאת למסע היתה עבורי החלטה שממש אינה מובנת מאליה.

התלבטתי רבות - מרגע קריאת תוכנו ואמרתי לעצמי "מה לי ולהרפתקאות אלו ?" ועד ההחלטה לזרום ולהשתתף

פעלתי - מתוך בחירה - בניגוד למוכר ולנוח שלי

בהמשך הבנתי שגם שותפותיי לנסיעה התלבטו עד הרגע האחרון וגם להן ממש לא היה מובן מאליו

כל מה שהיה בעלון הנסיעה היה רחוק ממני כמרחק מערב ומזרח

לקראת המסע המצאתי את הביטוי

NOT To Do List

שהרי אמרו לי מראש שאף פעילות אינה must ולכן ברור שלא אעשה:

רפטינג, רכבל, ...

ספוילר: עשיתי בסוף את הכל !!!!

תודה לשירה יעבץ-אפל, לחברותיי ומשפחתי שעודדו אותי ושמחו איתי שיוצאת

והבחירות בתוך המסע עצמו :

לזרום (תרתי משמע בגשם ברפטינג)

להתמסר

לתת שיפנקו אותנו

לצחוק כמו שלא צחקתי מאז

לבכות כפי שלא הרשיתי לעצמי אפילו ביום הלוויה

להתנתק כמעט מהכל

לצעוק בהרים את טל, הכל היה כלוא בי מאז

לרקוד, לחייך, להנות - הרגשתי עד עכשיו שזה "לא חוקי"

בחרתי שרשימת ה

NOT To Do

בהחלט תהפוך ל YES I Can

בחרתי להתחבר לאומץ של טל, ולבחור כל פעילות במסע

פורצת גבולות של עצמי, כמו שאמרה לי חברה טובה - אחרי מה שעברתי השנה, אני מסוגלת להכל

בוחרת לזכור כמה נקודות מהמסע (כמובן שיש הרבה יותר):

* הנסיעה באוטובוס שאסף אותנו משדה התעופה ושרון המדריכה המדהימה עושה משחק בו אנו מרעישות בקסטנייטות מפלסטיק. ואני מתקשה אך קולטת שלאט לאט, בעצם די מהר, משתחררת, מבינה שבאתי לשמוח וזה פורץ

* קבלת השבת במלון המדהים באי שם בהרים ליד קולשין

שרות יחד בחיבוק את שלום עליכם מלאכי השלום ולבקשתי גם את עושה שלום במרומיו - כפי ששרנו בשבעה של טל

צעקת אימהות כואבות לשלום היא התפילה האמיתית והחזקה, בתקווה שלא תהיינה עוד משפחות שכולות

(ליבי נקרע עם 4 המשפחות שנוספו מאתמול).

* קבלת המכתבים מהעמותות שתמכו: בנוסף למכתבו של מנהל מערך התמיכה במשפחות השכולות במגלן, קיבלתי מכתבים מהחברים של טל לצוות, כל כך התרגשתי

* שיחות לא מתוכננות והכי טובות עם כל הצוות -מאגמה והעמותה - שראו אותנו, הכילו וחיבקו. היו שם בשבילנו לכל דבר

* צעקת טללללללל בהר הכי גבוה, בקע ממני קול כואב שביקש לצאת במשך 14 חודשים

* הרפטינג המטורף בגשם - העזתי לנסות, העזתי להנות, העזתי לשחרר. מכאן ברור שלעולם כבר לא תהיה NOT To Do List

* הנפת דגלי הבנים בכל פיסגה, היו איתנו בכל מקום, צעקנו את הגעגועים מכל מקום

* השיחות בנינו האימהות והנירמול לכל תחושה: הזיכרון שכבר לא כשהיה, הקושי הבלתי נסבל בערבי שבת, הבישולים שאינם כשהיו, הגעגועים...

* הריקודים, הצחוקים וגם הבכי - כפי שלא ידעתי מאז

לאחר 8 ימים גדושים, חוויתיים, מרגשים ומטלטלים נחתנו בארץ, מרגישות על ענן

השאלה מה תוקף הענן ? כמה זמן יישארו איתנו תחושות נדירות אלו ?

ועכשיו באמת צריך לבחור :

* לא להשאיר את החיוכים רק שם, להביא אותם לחיי כאן

* לאפשר לעצמי לשמוח

* באמת ליישם את דבריו של טל: "אמא, תהיי איפה שטוב לך"

* במשך שנה וחודשיים נמנעתי מללכת לכל הופעה, הרגשתי שאיני יכולה, נראה היה שלעד יהיה מוקדם לי מידיי. המסע שאיפשר לי להנות, דוחף אותי להזמין כרטיסים, הבטחתי ליפעת ואקיים

* לא רק אשאל את עצמי מידיי יום אם אני נמצאת במקום הנכון, אלא אזיז את עצמי לשם

* לתת מקום ולדאוג לעצמי, ולו רק מתוך ההבנה שכשטוב לי, טוב לכל בני הבית

* מאז השכול הנורא, המשפט "אמא טובה היא אמא שטוב לה" עוד יותר נכון. רק כך אוכל להיות יותר תומכת ליונתן ולרן - שלושתנו רוצים להיות שם זה עבור זה, נדאג שיהיה לנו טוב

*בוחרת, יחד עם רן ויונתן, איזו אווירה תהיה לנו בבית

* אמצא / אצור זמן לכל מה שמתכננת להנצחות של טל, להשאיר את חותמו, זו שליחותי עבורו ועבורי. הרשימה ארוכה - הכל יתבצע

את כל אלו לוקחת מהמסע

אבחר לא להשאיר את תובנות אלו במילים, אלא לתרגמן למעשים

"היה אתה השינוי שאתה רוצה בעולמך"

המסע הזה, על מיחודותו וקיסמו, לגמרי בלתי ספיר

אין מילים לתאר את החוויות שעברנו

צריך לחוות אותו, ולכן קוראת לכל אמא שכולה לצאת למסע

קוראת לכן, לבחור בלעשות לכן טוב

מי כמוני מבינה את הקושי

ועם זאת יודעת כמה טל גאה בי ושמח עבורי !!!

בוחרת לסיים בסייפא של מכתב סיכום המסע שקיבלנו מ Journey4hope :

" כל רגע שאת טובה לעצמך - זו המשכיות של המסע" !

בחרתי לצאת, בחרתי להתמסר, בוחרת את עתידי

חברה יקרה ציטטה לי את המשוררת זלדה: "אדם בורא את עצמו...מתוהו ובוהו"

באסוננו התהפכו לנו החיים, מזה 14 חודשים בונה אותם ואת עצמי מחדש

מתגעגעת כל כך, כואבת ועצובה שאין לתאר ועם כל אלו :

בוחרת להיעזר במסע המופלא לבריאתי מחדש...