ביקור ביחידת מגלן, ראשון מאז

איך זה להגיע לשער יחידת מגלן וטל לא מחכה לנו בשער ? נורא ואיום

הוזמנו לאירוע למשפחות השכולות של מגלן

היום היינו לראשונה מאז, במקום שהיה עבור טל בית שני תקופה כה ארוכה, במסלול ההכשרה וכלוחם

נוסעים דרומה וכל הדרך קופצות לי התמונות על אין סוף הפעמים שהגענו לטל

כולל הפעם שיצאו מחאן יונס לאחר 59 יום, ופגשנו בשער יותר תלתלים מילד, החיבוק איתו לעד צרוב בי

כולל שישי בצהריים לפני כניסתם לעזה, בה הבאנו לאפות לכל הצוות

כולל הפעם שטל לא התעורר, ומחשש שיפספס ההסעה מכפר סבא, הבאנו אותו עד ליחידה

כולל מוצאש שניתן היה להגיע לכמה שעות, אך טל חילק אותן בין תמר ובנינו

כולל פיקניקים מאולתרים שקיימנו מחוץ ליחידה ועוד

אוףףף הוא לא מחכה לנו בשער

אוףףף, לא נזכה לחיוך הרחב שלו, והחיבוק...

לבקשתנו, חבריו של טל שעדיין משרתים עשו לנו סיור בתחנותיו ביחידה: המגורים, חדר הכושר, מדור מולטימדיה אותו טל הקים והוביל

זכינו לספר על טל לצוות במסלול

כמובן שהבאנו את עוגת התפוחים המסורתית, ששלחתי לצוות כל פעם עם טל, באחת הפעמים רשם לי: "אמא, אין לך מושג איך החבר'ה עפו על העוגה"

היה לי ברור שחייבת להביא את העוגה ליחידה, גם בנסיבות הערב לזכרם

הערב כלל הכנת תבשילי בית שאהבו הנופלים, ערב יצירתי ומושקע, מפגש מרגש עם משפחות שהכרנו וכאלו שפגשנו לראשונה, שיחות מרתקות עם קצינים צעירים ביחידה, איתם גם הכנתי את תפוחי האדמה בתנור שטל כה אהב

ולסיום טקס מרגש ונוגע המוקדש לאלו שאינם לאורך השנים, בהם 16 נופלים במלחמה זו

הורים גאים בלב שבור !

ועל מה אני מודה ?

על החיוך של טל שמלווה אותי ואת כולם כל הזמן

על החותם שטל השאיר ביחידה

על הרבים שהכירו אותו ודיברו בשיבחו

על המעטפת שאנחנו מקבלים מכל משפחת מגלן

על הכוחות שאנחנו מוצאים להיות במקום בו טל כה חסר וכה נוכח

ועל הקשרים וההזדמנויות שיצרנו להמשיך ולספר על טל

טל לעד בכל כך הרבה לבבות ! זכינו לאהוב !