נאום של טל בסיום חמש אצבעות

חמש אצבעות בשבילי - טל להט (כפר סבא בנים)

13.12.21

אני מריץ את הרגע הזה בראש כבר כמה חודשים, מהפרידה של סנדוב בתחילת יולי. חשבתי שאם אני אשקיע אני אגיע לרגע הפרידה מוכן. ועדיין, אני לא מבין איך אפשר לסכם תקופה כזאת משמעותית בכמה מילים, הייתי מעדיף לעשות סרט. כמו כל חוויה שעברתי במקום הזה, הדרך הכי טובה להתמודד איתה זה פשוט לעשות. להתחיל, להבין שיהיה לא קל, להשלים עם זה שאולי אני גם לא אצליח, אבל פשוט להמשיך לעשות.

כל החיים שלי הייתי בספורט קבוצתי. שיחקתי כדורסל ואז פוטבול, ובכיתה יא החלטתי שאני מפסיק עם הפוטבול בשביל להשקיע את הזמן שלי בדברים אחרים. לקראת סוף כיתה יא הרגשתי שמשהו חסר, והרגיש לי שחמש אצבעות יוכל לעזור לי עם הדבר הזה. היום אני יודע להגיד שהיו חסרים לי שני דברים. תחושת מסוגלות ותחושת שייכות. אחרי שהפסקתי לשחק פוטבול, כמה חודשים לא חוויתי חוויות שגרמו לי להרגיש ביטחון במה שאני מסוגל לעשות. ולא הייתי חלק מקבוצה, לא היו אנשים שהרגשתי מספיק משמעותי עבורם.

הדבר הראשון שריגש אותי במקום הזה זה סוג האנשים. ראיתי קבוצה של אנשים שאוכלים הרבה חרא ביחד ועושים את זה עם הרבה חיוך תוך כדי. ראיתי באנשים את הניצוץ בעיניים שהרבה פעמים המאמנים מתארים אותו. ידעתי שזה קבוצה שאני רוצה להיות חלק ממנה. הדבר השני שמשך אותי למקום היה איך שהקבוצה קיבלה אותי. אנשים שבחיים לא פגשתי אותם לפני שמו עליי יד, עודדו אותי, ודאגו שאני ארגיש חלק. משהו שאני אוהב במקום הזה זה שבתחילת הדרך מעריכים את זה שאתה מצליח לסיים אימון ושאתה מגיע ושאתה חלק, אבל אני בעיקר אוהב את זה שזה קורה רק בהתחלה. אחרי תקופה מאוד קצרה זה כבר לא מעניין שהגעת לאימון ושסיימת אותו. זה מעניין כמה נלחמת על המקום שלך בכל רגע באימון. בכמה חודשים הראשונים שלי לא הייתי מתאמן שנלחם על המקום שלו. הייתי משתתף באימון, ולא מעבר.

אחת מנקודות התפנית שהיו לי במקום הזה זאת שיחה שהייתה לי עם ברנר אחרי חודשיים בקבוצה. היה איזה שבוע שלא יכולתי להגיע בכלל לאימונים וברנר דיבר איתי על זה שחשוב שאני אגיע, כי אני חשוב לקבוצה, והאימון לא אותו דבר בלעדיי. עדיין לא הגעתי. אני אגיד את האמת, התוכן של מה שהוא אמר היה לי גבוה מדי, לא הרגשתי כזה חשוב בקבוצה. אבל עדיין בעקבות השיחה הזאת משהו גירד לי בפנים, הרגשתי לא נעים שברנר חשב שאני לא נותן את כל כולי לקבוצה. מה שקרה מאז זה שכל אימון הגעתי וראיתי את ברנר וישב לי בראש דבר אחד. "אני צריך להוכיח לבנזונה הזה שאני המתאמן הכי מטורף שהוא פגש בחיים שלו".

ככה עשיתי איזה סוויץ ממתאמן שמגיע ומסיים את האימון למתאמן שמגיע להוכיח. לא יודע כמה השינוי הזה בא לידי ביטוי כלפי חוץ, עדיין הייתי מתאמן לא טוב פיזית, אבל כלפי פנים האימונים שלי השתנו ב180 מעלות. הייתה לי חובת הוכחה. חובת ההוכחה הפכה להיות הרבה יותר גדולה ברגע שהיה לי חשוב להוכיח לא רק לברנר, אלא גם לקבוצה. מן הסתם עם הזמן זה הוביל לשיפור פיזי שלי וגם לזה שהרגשתי הרבה יותר חלק מהקבוצה.

ברנר אומר הרבה פעמים בפרידות האלה שמה שאנשים לוקחים בסוף מהמקום זה לא התוצאה שלהם ב3000. אז אני רוצה להגיד שאחד הדברים שאני הכי לוקח מהמקום הזה זה התוצאה שלי ב3000. השיפור הפיזי שעשיתי פה, שמבחינתי הוא הבסיס לכל הדברים שאני מדבר עליהם, היה סופר משמעותי עבורי, וחיזק לי מאוד את הביטחון.

אחד מהדברים הכי משמעותיים שעברתי פה זה התהליך של "כפס משוגע". במשך איזה תקופה התגלגל הרעיון של לעשות איזה סרט בשיתוף פעולה עם חמש אצבעות ובסוף קיבלתי את ההחלטה לעשות סרט על התהליך של קבוצת כפס לקראת יום התחרויות. אני זוכר ממש טוב את הפעם הראשונה שהסברתי לקבוצה על הרעיון של הסרט. זה היה ביום של הבגרות בספרות, הגעתי לאימון ישר אחרי הבגרות, בערך בשעה 5, ופשוט שיננתי את מה שאני הולך להגיד בתחקיר עד שהתחלנו אתלט. כשהסברתי על הסרט ממש רעד לי הקול, כי כנראה זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברתי בתחקיר מרצוני. זה מטורף לחשוב כמה הרגשתי לא בנוח אז לדבר מול הקבוצה.

העשייה של הסרט הכניסה אותי הרבה יותר לסיפור של חמש אצבעות. הייתי צריך לפספס כמה אימונים בשביל לצלם. בראייה לאחור זאת הייתה מתנה מטורפת. כי אם הייתי מפספס את האימון של יום שני אז ביום ראשון הייתי נוסע לרעננה או לכוכב יאיר להשלים את האימון, ומרוויח לראות קבוצה ומאמן אחרים בתנועה. כל פעם שהשלמתי אימון בקבוצה אחרת הרגשתי שאני חייב לתת שם את אימון חיי - כי אני מייצג שם את קבוצת כפר סבא. וכשהגיע יום חמישי הייתי חייב לתת דם באימון, כי אין מצב שבשני אני מוותר על אימון ובחמישי אני אתן אימון חלבי. זה חיזק את הדבר שדיברתי עליו קודם – חובת הוכחה. בשלב מסוים חובת ההוכחה שלי השתנתה מלרצות להוכיח שאני מתאמן משוגע, ללרצות להוכיח שכפר סבא קבוצה משוגעת.

יום התחרויות שהיה בשבועות זה אירוע שאני אקח איתי הרבה זמן קדימה. עצם ההכנה, ההשקעה, התהליך שעברנו, זה דברים שאני גאה בהם בטירוף. כמו שגיא רון אמר בסוף הסרט, אם עשינו את הדבר הזה ביחד תחשבו מה כל אחד יכול לעשות פה בעצמו, וזה בעיקר מה שלקחתי מהאירוע הזה, אני גאה בטירוף במה שעשינו שם, גאה להיות חלק מקבוצת כפר סבא.

"כפס משוגע" גם היה משמעותי בשבילי כי מבחינתי זו הייתה הגשמת חלום. אם היו שואלים אותי לפני שנה מה החלומות הכי גדולים שלי, לעשות סרט באורך מלא היה כנראה ב5 הראשונים אם לא יותר גבוה. זה מטורף בעיניי שהמקום הזה נתן לי את ההזדמנות להגשים את החלום הזה.

לקראת פתיחת השנה הזאת היה מפגש של ברנר עם החברה המובילים בקבוצה שדיברנו על מה אנחנו היינו רוצים להוציא מהקבוצה השנה. המפגש הזה גרם לי בעיקר לחשוב איזה חותם אני רוצה להשאיר בקבוצה, מה אני רוצה שיישאר פה אחריי. לקח לי זמן להבין בדיוק מה אני רוצה שיישאר ממני אבל היום אני יודע להגיד שהמטרה שלי הייתה להשאיר קבוצה שאנשים גאים להיות חלק ממנה. התקופה הזאת הייתה המשך ישיר של יום התחרויות שעבר והרגיש לי שהדבר הכי טוב שאני יכול לעשות בשביל קבוצת כפר סבא זה לנסות לדחוף למקום הראשון ביום התחרויות. גם בשביל הקבוצה שהייתה, ובעיקר בשביל הקבוצה שתישאר פה אחריי. בחודשים האחרונים זה הדבר שהכי מעסיק אותי. אבל לא בשביל להגיד שאנחנו מקום ראשון, אלא בשביל שנהיה גאים בהשקעה שלנו, שנרגיש משמעותיים להיות חלק מהדבר המטורף הזה שנקרא

קבוצת כפר סבא.

חשבתי שכשאני אעמוד פה אני אגיד שצריך להתגאות להיות חלק מקבוצת כפר סבא כי הגענו למקום הראשון ביום תחרויות, אבל זה לא קרה. ואני חושב שדווקא זה שלא עמדנו בציפיות שלנו גרם לי באמת לחשוב למה זה גאווה להיות חלק מקבוצת כפר סבא. שאלה שמעסיקה אותי בערך שנה, כבר מתחילת העבודה על כפס משוגע. אני גאה להיות חלק מקבוצת כפר סבא כי אנחנו קבוצה מאמינה. צריך אומץ להיות בטוחים שאנחנו נגיע במקום הראשון כשאנחנו בוודאות לא מהקבוצות הכי טובות פיזית בתנועה. אנשים מאמינים בקבוצה, מאמינים בעצמם שהם מסוגלים. חברה פה סומכים אחד על השני. יש בזה מלא ערך בעיניי. אי אפשר להגיע למקומות שאנחנו מכוונים להגיע אליהם בלי האמונה.

עוד סיבה שאני גאה להיות חלק מהקבוצה זה כי אנחנו פשוט האנשים שעושים הכי הרבה. כמות ההשקעה שהייתה בקבוצה לפני יום התחרויות הייתה פשוט מטורפת. היו חברה שעשו בערך 7 אימוני דלגית בשבוע, חברה שעשו לפעמים שניים שלושה אימונים באותו יום כדי להגיע מוכנים, חברה שעשו מדידה של ריצת 3000 ביום רביעי, חמישי, ואז שוב בשבת כי זה מה שהקבוצה הייתה צריכה מהם. ואני לא באמת יודע אם אנחנו הקבוצה שעשתה הכי הרבה, אבל בגישה כל הזמן שאפנו לשם. כל הזמן חיפשנו לתת עוד.

נכון, במבחן התוצאה לא עמדנו. אבל זה שמשהו השתבש בדלגית, שהיה איזה קושי במתח, שעשינו תוצאות יחסית פחות טובות ב3000, זה לא אומר כלום על הדברים שדיברתי עליהם מקודם. אני גאה בטירוף בקבוצה ובעיקר בכל אחד ואחד מכם באופן אישי. הסיפור הזה של האמונה ושל ההשקעה זה סיבה מטורפת בשבילכם להתגאות במה שעשינו. תשמרו על זה, תשמרו על ה DNA של קבוצת כפר סבא. תהיו גאים להיות חלק מהמקום הזה. והכי תכלס, תדאגו שפשוט תהיה אווירה כיפית ותחרותית באימונים.

עוד משהו שאני רוצה להתייחס אליו זה שהייתה לי את הזכות להשתלב בחודשים האחרונים במדיה של חמש אצבעות. זכיתי לעשות את הדבר שאני הכי אוהב, עם אנשים מטורפים, בשביל דרך שאני מאוד מאמין בה. אני זוכר פגישה אחת שהייתה לי עם עמיר שאמרתי לו שאני מאוכזב ממשהו שעשיתי, לא זוכר בדיוק מה. הוא חייך מזה שהייתי מאוכזב ואמר לי משהו כמו "זה בדיוק הסיפור של חמש אצבעות, אנחנו מנסים להיות הכי בני זונות שאפשר". לקחתי מזה המון – הוא לא דיבר איתי על משהו שקשור ביכולת וגם לא בתוצאה, הוא דיבר איתי על דרישה עצמית, על זה שהמקום הזה מצליח כי האנשים שמובילים אותו הם אנשים שדורשים מעצמם. חוויתי בעבודה בחמש דרישה שלא חוויתי במקומות אחרים. אני אגיד גם שהעבודה בחמש הייתה כל כך משמעותית הרבה בגלל שלא הייתי כזה טוב בה. הרבה פעמים הגעתי לאירועים לא מספיק מוכן, לא תמיד ידעתי מה אני עושה, וזה לא רק שלפעמים לא עמדתי בלוחות זמנים, כמעט תמיד לא עמדתי בלוחות זמנים. ולהגיד את האמת – גם לא חושב שהתוצרים שעשיתי היו כאלה טובים. אבל בעצם העשייה, החספוס, התמודדות, למדתי המון. בגלל זה אני אומר שזכיתי להשתלב במדיה, ואני רוצה להגיד באמת המון תודה לעמיר על ההזדמנות.

אני אסיים בלהגיד שהמקום הזה הוא פשוט בית. כמה מהחוויות הכי טובות שהיו לי בחיים קרו במקום הזה, והחברים הכי טובים שלי היום זה חברה שעברתי איתם את התהליך ביחד. זה מקום שעיצב אותי בצורה מטורפת, לימד אותי ונתן לי מלא כלים לחיים. זה מקום שנתן לי את הגב כשהייתי צריך. ומעל הכל – פשוט לא יכולתי לחכות שימי שני חמישי יגיעו.

תודה רבה לכל המאמנים. תודה רבה לטרנטו, שאני מכיר אותו כבר הרבה שנים וכל פעם שאני רק שומע את השם שלו אני כבר מרגיש שאני חייב להוכיח. תודה לליר, שתמיד תמיד רואים אותך מחייכת, אני מרגיש שהיית ממש חלק מהדרך שעברתי פה למרות שאימנת אותי בערך פעמיים. תודה לקורן, שמבחינתי נותן לי דוגמא למה החובה שלי עכשיו בתור בוגר, להמשיך לתת למקום הזה. תודה להופמייסטר, שהבטיח לי בתחילת שנה שהוא בא לזיין אותנו ולשמחתי עמד בהבטחה. תודה רבה לרון, מעבר לזה שיש אצלו ניצוץ מטורף בעיניים שהוא פשוט מדבק, אני לא אשכח נקודות ספציפיות שהוא היה שם בשבילי בדרך. תודה לעמיר, דבר ראשון על ההזדמנות לעשות סרטים עם חמש אצבעות, אבל הרבה יותר מזה על זה שבאמת גרמת לי לרצות להוציא מעצמי עוד. ואחרון, תודה לברנר, שיש מלא על מה להודות לך. אני הכי מודה לך על זה שהאמנת בי. היית דמות שנתנה לי את ההזדמנויות וידעתי שאני יכול להעזר בה. אתה חלק בלתי נפרד ממה שעשיתי פה ואני באמת מעריך אותך על זה.

קבוצת כפר סבא, זאת הייתה זכות להיות חלק. אני בחיים לא אשכח את מה שעברתי פה.