יום השנה של טל

9 ביולי 2025                                                                      

שנה בלי טל, לא ניתן לסכם את השנה האיומה בחיינו

שנה עם תחושות של גם וגם , תחושות של קצוות, של רכבת הרים, של צער הקורע את הלב

מרגישה את טל, ילדי, שכל הזמן בתוכי: שומעת אותו, מרגישה אותו, איתיובאותה נשימה, או בעצם בלי נשימה,  כל כך חסר, הריק, הבלתי הפיך בלתי נתפסרואה את החיוך מתמונותיו של טל ומיוסרת שהילד הכי חי שיש, כבר לא חישנה בה עברתי/ עברנו כל כך הרבה: מרגע המבשרים בדלת הבנתי מה קרה, ועד היום לא מפנימה שטל לא יחזור

הרגע שלי – לבד – מול הקצינים בדלת – ילווה אותי כל חיישנה בה יותר מידיי פעמים ממש נעתקה לי הנשימה כשהבנתישנה בה משכו לנו את השטיח מתחת לרגליים ונשמטה לנו הקרקע האישית והמשפחתית היציבהשנה בה נלחמים שלא לפול לבור שנפער, ויחד איתכם די מצליחיםשנה שמתחדדת לי כל אמירה שאמרתי בטקסים בתחילת דרכנו, אז כנראה שכבר אז הבנתיאכן נגדע איבר מגופי, והכאב בגוף ובנפש ככאבי פנטום בלתי נסבלים

שנה בה אמרתי יותר מידיי את הביטויים: נפל, נהרג, איננו, אסוננו, שכול, אובדן, אמא שכולה, לב מרוסק...                                                          

באיזה עולם זה הגיוני שאמא נאלצת להשתמש במילים נוראיות אלו על בנה ?

באיזה עולם הגיוני שהורים מנקים את מצבם ילדם ? באיזה עולם אח בכור מספיד את אחיו הצעיר ?

השנה שחלפה היתה שנה של תהליך - תהליך של הכרה במציאות, לחלוטין לא קבלהתהליך של מארג משפחתי שמשתנה, היינו – ולנצח - שולחן עם ארבע רגלייםנישאר לעד ארבעה, כשטל תמיד איתנו – אך באופן אחרועם זאת, משתדלת, ביתר שאת, לתת בית ליונתן ולרןבפינת האוכל שלנו תלויות תמונות מארוחות שבת עם טל - בהרכב שונים שהתארחו אצלנו

טל לעד יהיה חלק מהארוחות המשפחתיות - כל כך מובן מאליו, כל כך קשהבשנה הזו היו לי ימים מכל הסוגיםימים שמאוד קשה לקום - ניסיתי, ודי הצלחתי, שיהיו מעטים ככל האפשרימים שהרגשתי שטל דוחף אותי למשימות היוםימים של געגועים השורפים בגוף וימים של עשיה משמעותית, בה ניסיתי להרבותימים המורכבים מאין סוף רגעים, שכל רגע הוא אחר, רגעים שלא הכרתיימים בהם חוויתי צער וכאב שכל חיי לא דמיינתיימים עמוסים במשימות שהטלתי על עצמי, רק כדי להיות ב- doing מנגנון הגנה מן המשובחים

שנה בה היה לנו ברור שמשיבים בחיוב לכל בקשה לדבר על טלשנה בה מצאנו את עצמנו כמעט בכל במה אפשרית - והכל כדי לספר על טל, ועדיין מרגישה שלא מספיקכתבנו, סיפרנו, דיברנו כדי להשאיר את חותמו של טל, כיבדנו והפצנו את חייו המלאים - בדיעבד מבינה שכל פעם שדיברתי על טל זה הרים אותיכך טל נשאר איתנו, כך אנחנו מהדהדים אותו בעולם - אדם חי עד אחרון זוכריוחלפו365 ימים שקמה בתקווה שסיוט זה לא באמת קרה365 ימים בהם הופתעתי שעם כל הכאב הבלתי נסבל אפשר ואפילו מותר גם לחייך365 ימים של גם דברים מרסקים וגם דברים מרימים

 365 ימים שמדמיינת את הרגע בו פגע בך הכדור, חושבת כל הזמן אם כאב לך, אם חלפה לך איזושהי מחשבה בראש, מצמרר אותי רגע הפציעה שלך והאם ואיך יכולתי לעזור365 ימים שמבינה שלבחור בעשייה אינו המובן מאליו, בחרנו בדרך היותר קשה, אך העוזרת לנו לצוף365 ימים שנאבקת ונלחמת, בעיקר עם עצמי, לשמור על משפחתי: יונתן ורן, ועם זאת מרגישה מאוד לא נוח שפחות עם שאר משפחתי, בעיקר פחות עם אימי האהובה

365 ימים בהם אני מחפשת את חיי הקודמים, 365 ימים בהם אני רוצה אותך טל חזרה

365 ימים בהם דיברנו בשבחך, ברור לי שהיית אומר, די תפסיקו, היית כל כך צנוע

365 ימים בהם שבנו ואמרנו את משפטך "אם יש לך חלום, למה לא לצעוק אותו", רק את החלום שתחזור אי אפשר להגשים

365ימים בהם הגעגועים הם דווקא ליום יום הפשוט, טל אתה חסר בעיקרבדברים הקטנים:מידיי שישי אחה"צ יצאת לקפה בירקונים עם חברך יהונתן והקפדת לחזור בזמן לארוחת השבתבתום ארוחת שבת אתה עובר לשבת בנוחות בכורסא שלידבשבת בבוקר אתה קם, ולוקח לחדר ארוחת בוקר לך ולתמר                                                                    במוצא"ש המקום של הכביסה הנקייה והמקופלת מיותם ומזכיר נשכחות 

פרידות בפתח הבית: אומרת לך "שמור על עצמך" ואתה עונה "ברור" –לפני ארבעה ימים בראשון בבוקר מלאו שנה לפעם האחרונה שנפרדנו כך, פעם אחרונה שחיבקתי אותךלהכין לך את הכריכים עם החביתה שתיקח לצבאסתם ששכבת על הספה בסלון והחזקנו ידיים - ידיים שהפכו מחוספסות עם השרות הצבאילהכין לך קפה בדיוק איך שאהבת (הביאו פעם עגלת קפה לג'וליס, שאלתי אותך איזה קפה אתה אוהב וענית – את שלך)לכעוס לעיתים רחוקות אחד על השני, אך תוך שניה להשלים בחיבוק, היעדר החיבוק שלך, גם זה של ההתפייסות, חורץ בגוף ובלב

לאפות לך את עוגת הבננות שאתה אוהב, עכשיו כבר כולם יודעים שהעדפת אותה על פני עוגת תפוחי העץ, וכעת אריאל אופה את עוגת הבננותכשאנחנו מתכנסים לזיכרך

לראות ליד מיטתך את נעליך המסודרות ברישול: את כפכפי הנאות שתמר קנתה לך, את הבלנסטון שקניתי לך בימי הקורונה (קניתי בלעדיך, סמכת עלי) ועוד זוגות נעליים שכל כך מסמלים אותך ואת חייך הפעילים

ובמי הקורונה, איך אבא ואתה הפכתם את שולחן פינת האוכל לשולחן פינג פונג, למותר לציין שלא עפתי על זה, כמה הייתי משלמת היום לכל תעלול שכזה...

הבנתי מידיי יום שאני לא רק מתגעגעת למה שהיית, אלא גם מתגעגעת למה שכבר לא יהיה

כבר לא תגיע להוליווד, כשלכולנו היה ברור שבנחישותך תגיע, כבר לא תקים משפחה, לא נוביל אותך לחופתך (מדמיינת כמה היית מתרגש), לא תזכה לראות את ילדייך זהובי השיער צוחקים, ועוד ועוד חלומות: שלך ושלנו כבר לא יהיו...

אבל כן נהיה בית חי, בית מארח, בית שיודע לצד הצער גם לחיות, בית שיהיו בו חיוכים ושמחות

12 חודשים בהם התשתי אתכם בפוסט הפייסבוק החודשי וגם פוסטים רבים בין לבין12 חודשים בהם הכתיבה עוזרת לי, הכתיבה היא גלגל הצלה שהכרתי מאזמגיעה תודה לכל מי שיזם הנצחה, ביקש שנדבר, ובעיקר תודה למי שקרא, הקשיב - בתגובותיכם חיממתם את ליבי52 שבועות בהם הרגשנו בהרכב כה חסר בכל ארוחות השבת52 שבועות שכבר לא נשאלת השאלה אם תצא לשבת52 שבועות שכבר לא נקדים ארוחות שבת כדי שתהיה עם תמר בארוחה אצל סבתא אנט או שדווקא נקדים כדי שתהיה בארוחת שבת אצל יועד, חברך לצוות52 שבועות שאנחנו נשאלים על ידי כולם איפה אנחנו בשבת ורבות ההזמנות על יכולתנו להיענות, היית בטוח גאה בכולם ומתרגש כמונו מתשומת הלב52 שבועות בהם הרב ליאור מגיע אלינו, מידי ערב שבת, עם חלה. כבר מזמן אמרנו כמה ברור שהיית מתאהב בו

52 שבועות בהם הגענו, אבא ואני, לכאן אליך למצבה, עם פרחים, מחליפים מים, מסדרים את המקום, מיישרים את החולצות שהושארו כאן, נוגעים באבן, יושבים על כיסא ושותקים, מתבוננים בתמונותיך הכה חיות ששמנו על המצבה, ממאנים להסכים שאתה פה, וכל אחד מאיתנו לוחש לך מילים בליבו

היית אהוב ואוהב– החיוך הקבוע הראה כמה אתה עטוף באהבה, כולנו זכינו לאהבתךחזרת ואמרת שאתה רוצה לעשות קולנוע כדי לגעת באנשיםקולנוע היה מרכז חייך, זו היתה המטרה, זה היה החלום, אך זה היה גם האמצעי – לגעת בכולנו וכל כך הצלחת בכך: נגעת בלבבות רבים - בחייךואחריהםבתחילת מסענו, מידיי שלישי בסביבות שלוש אחרי הצהריים הבנתי שחלף עוד שבוע מלכתך, ואז התחלנו לספור בחודשים

וכעת ?? נספור גם בשנים וגם בשניות ....

איך ממשיכים הלאה ?

האמת, לא ממש יודעת. מידיי יום בשנה האחרונה למדנו ללכת מחדש, יש יותר שאלות מתשובות, מגששים את דרכנו החדשה

מניסיון, מיום ליום נהיה קשה יותר, כך שהשנים הבאות תהיינה מורכבות וטעונותלא בטוחה שבחרנו את הדרך בשנה הראשונה, יותר מדויק לומר שהדרך בחרה בנומתחייבת להמשיך במגוון הנצחות, בקצב ובאופן כנראה אחרים, שהרי אנחנו רק בתחילת המסע וצריך כוחות להרבה שנים

טל, באורך, בחיוכך במה שהשארת – בטוחה שתאיר לי את הדרך הנכונה

בעיקר: אמשיך להיות אמא גאה ואוהבת ליונתן ולטל – התואר החשוב בחיייודעים בוודאות שתמשיכו לעטוף אותנו, זכינו בכם:אלו שהיו בחיינו לפני נפילתו של טל ואיתם הקשרים רק התחזקו והתעצמו ואלו איתם בנינו קשרים חדשים. רבים נכנסו לחיינו, אתם כולכם מתנה שטל השאיר לנו !

קוראים לכם, מעגלי טל הכה רבים, להמשיך ולהגיע אלינו ובעיקר לגינת "מעגלי טל"

התקווה שלנו היא מתוך המעטפת והתמיכה של כולכם, זכינו בכםטל אהוב,

מתגעגעת כל כך כי היה לנו קשר מיוחד כי אהבתי ואוהבת אותך כל כךהאובדן כה עצום כי היית כל כך משמעותי בחיי כולם, כי היית כל כך מיוחד וייחודי

תודה על כל מה ומי שהשארת לנו, תודה על חייך המשמעותיים, תודה על הזכות שהיית בחיינו

ביום גיוסך אחזתי את ידייך ויצא לי - מהבטן ומהלב - המשפט: "זכות גדולה להיות אמא שלך" נבהלנו שנינו מחוזק המשפט, אמרת לי שהוא כבד מידיי

כן, בן אהוב, היתה זו זכות ענקית להיות אמא שלך בחייך: 21 שנים + חודש + 19 יום

וזו אותה הזכות והחובה להיות אמא שלך כשבגופך אתה כבר לא איתנו

הייתי סופר גאה בך בחייך, וגאה בך גם כשאינך

גאה בך על כל כישרונותיך: האנושיות, היצירתיות, החברותיות, הדרייב חסר המעצורים, המקצועיות, החתירה לכל מה שהיה חשוב לך ועל החיוך שלעד יישאר עם כולנו

לעד תהא זו זכות וגאווה לדבר עליך, לזכור אותך, להנכיח אותך – זו משמעות חיי, זו משמעות עשייתי

אמרו לי שמותר לי הכל, אז מותר לי לבקש, בעצם לדרוש:

שלא תהיינה עוד משפחות שכולות, שלא יהיו עוד חברים שכולים

שלא יהיה עוד כזה כאב, לעשות הכל שיגיעו כבר ימי שלום

טל, דאג מלמעלה שישובו כבר כל החטופים – עשית זאת בחייך ולא נרפה עד שובם של כולם

אנא ש: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא נדע עוד מלחמה"

חבק בשמנו את סבא שרגא, הייתם כך כל דומים: בענווה, באהבת ועשיית שלום, באנושיות והקפדה על כל פרט ופרט. נפרדנו מכם בהפרש של 3 שבועות, מהמקום בו אתם נמצאים, ביחד, שימרו על כולם כאן

דאג בבקשה לסבא אילן, והתפלל עם כולנו לשלומו

שלך לעד, בגאווה על כל מי שאתה ובאהבה וגעגועים אין קץ

אמא