יום השואה

בין יום השואה ליום הזיכרון

השבוע הכי ישראלי בשנה

ולראשונה כמשפחה שכולה

אוףףף, לא משנה כמה פעמים אומר זאת, התואר בלתי נתפס, לעד לא נפנים את התואר שנכפה עלינו !

הימים הם ימים לאומיים, מידיי שנה אנחנו מתייחדים וכואבים עם משפחות שכולות, אך השנה - לראשונה מאז נפילתו של טל, הכל מקבל משמעות מצמררת חדשה

3 שבועות לפני נפילתו של טל, נפטר אבי, שורד שואת רומניה, בה איבד את אחיו.

מידי שנה ביום השואה טל הקפיד להתקשר לאבי, גם כשהיה בשבוע שטח במסלול ההכשרה של מגלן

בדיוק ביום השואה שעבר, הוענקה ליונתן בכורנו דרגת הסרן, למרות ימי המלחמה, טל הצליח להיות איתנו בטקס

אחרי הטקס, יונתן הקפיד להגיע להוריי, שכה היו גאים בנכדם, קצין ב צ.ה.ל

בתחילת שרותו הצבאי של טל, ראיין את אבי במטרה לעשות סרט, בשל עומסיו בצבא, לא התפנה לערוך את הסרט

בשבעה של אבי, טל היה ברגילה, וסיים לערוך את הסרט

הבטיח לאימי שיגיע ל 30 לסבא - לא זכינו.

כשקמנו מהשבעה של טל, ציינו את ה 30 לאבי

לפני שנתיים אבא שלי הסכים לראשונה לעשות ערב זיכרון בסלון, היה מאחד, מעצים, טל לא הצליח להגיע בשל שרותו הצבאי

אתמול בערב קיימנו שוב זיכרון בסלון, בהיעדרם ולזכרם - סב ונכדו !

הקרנו את הסרט שטל עשה על אבינו

אבא וטל היו כל כך איתנו, כל כך נוכחים:

האזנו בשקיקה לסיפורו של אבי, כאילו ממש היה איתנו, שמענו את טל שואל שאלות, והרגשנו את עריכתו המקצועית והרגישה

מיום ליום אני רואה כמה תכונות מופלאות חלקו שניהם

לעד לא נשכח את מי שלא איתנו

חובתנו, וזכות גדולה, להרבות בסיפורים עליהם

אתמול בצהריים, בצהרי ערב יום השואה, דיברתי על טל בחטיבת שז"ר בה למד

לפני מס שנים ביום השואה התקיים בחטיבה טקס הדלקת משואות זיכרון ל 6 המיליונים:

כיבדו אז אבי ואת טל בהדלקת אחת המשואות

איך שהכל קשור בהכל !

ומיום השואה מתקדמים הימים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל:

אני בפיק ברכיים, חרדה, מתוחה, ולא מאמינה שהצטרפנו למשפחת השכול....

מתארגנים ליום זה, וממאנים להפנים...

יום השנה לטל יהיה רק בעוד כחודשיים וחצי, ולפניו יום הולדתו הראשון בלעדיו

שניהם תאריכים טעונים וכואבים

לא חשבתי שיום הזיכרון הלאומי כה יפחיד אותי

רצינו כולנו משואה לגבורה

הורי שורדי השואה, קשורים לארץ הזו, וכעת נכדם נפל על קיומה

כפי שאמרתי בלוויתו:

בלתי נתפס, הכאב אין לו סוף, הצער והגעגועים מציפים אותנו, כאבי הפנטום והחוסר מיום ליום רק מתגברים

אני בטוחה שאבי ובני, שאינם, גאים בנו מלמעלה על שמירת אחדות המשפחה, ערך עליון בעיני שניהם

על ערש דווי אבי שאל אם יש עיסקה וטל אמר שזו משמעות שהותו בעזה :

אז אנא: יש לפעול להשיב את כל החטופים לחיק אהוביהם !

משפט של טל:

"אם יש לך חלום למה לא לצעוק אותו"

אז יש גם לצעוק: חירות לחטופים !

תודה לכל העוטפים אותנו, מקבלים כוחות מכם וממפעלי הנצחה רבים להשארת חותמו של טל !

זו העשייה המשמעותית שלנו !

כנאמר: אדם חי עד אחרון זוכריו !

ובתפילה לימים שקטים במהרה !!!

וכפי ששרנו בקבלת השבת בשבעה של טל:

"עושה שלום עלינו ועל כל ישראל ונאמר אמן !"