ה30

איך מסכמים 30 יום ?

איך מסכמים 21 שנות חיים ?

ולמה בכלל צריך לסכם ??

הכל התחיל ביום שלישי 9 ביולי בערב כשהמודיעים דפקו בדלת ביתנו

לא נורא שהייתי לבד בבית: חסכתי לרן, יונתן, תמר ולכולכם זמן נוסף של צער (למרות ששעה וחצי בה הייתי לבד עם הידיעה, כבר לא משמעותיים לעומת חיים שלמים של כולנו עם כאב הלב)

הגיעה הדפיקה בדלת - ממנה חששתי / חששנו כל המלחמה, בגללה היינו על אדי שינה 9 חודשים. גם אם הבנו את סכנות המלחמה, עדיין לא היה לנו מושג ממה באמת החרדה, וכמה הבור עמוק.

מוות של ילד בן 21 הוא בלתי נתפס, בלתי נסבל

אנחנו עדיין מנסים לעבד את השבעה אליה הגיעו אלפים מכל מגוון החברה הישראלית, חיממו את ליבנו מאוד, וממשיכים להגיע

החברים שלך מ 5 אצבעות ומהכיתה מגיעים אלינו כל סופ"ש, והצוות בא כל פעם שיוצאים

והמשפחה המורחבת והחברים שלנו לא עוזבים לרגע

אז הבית ממשיך להיות מלא...

בדבריי ב 30 ניסיתי להסביר מה אני מרגישה ודיברתי על כאב פנטום, הקיים כשמאבדים איבר.

ילדים הם איברים של הוריהם. כן, אפשר לכאוב על מה שאיננו - זה הכאב הכי שורף...

מה עשינו בתום ה 30 ?

האם תמו מנהגי האבלות ? אולי טכנית, אך הכאב ממשיך וביתר שאת. מיום ליום החסר שלך, טל, נהיה עמוק וקשה יותר

הורדנו אתמול את מודעת האבל הצבאית מדלת ביתנו, האם אנחנו כבר לא בית אבלים ? לנצח כן, אך עם החיים (האבל לא בצד, אלא עם), ובבית יש ויהיו חיים, אחרים, אבל חיים

עלינו לבית העלמין לגילוי המצבה - לא הגיוני בשום מצב שמעתה לבוא לטל, אותו הבאתי לעולם, זה לבוא לבית העלמין

התכנסנו כולנו יחד - מאות אנשים שאהבו, ולתמיד יאהבו, את טל, ולא עוזבים אותנו

טל היה בטוח נבוך שכה הרבה מדברים עליו, והיה אומר שלא ראוי שהוא כל כך במרכז

ב 30 הימים שחלפו עלו אין סוף רעיונות להנצחה, המדבקות עם החיוך שלך כבר מגיעות לכל מקום בארץ ובעולם, ולאט לאט נוציא לפועל עוד רעיונות

טל,

אנחנו כאן כדי להמשיך לצעוק את החלומות שלך ולהמשיך לומר לעצמנו שעל חלומות לא מוותרים. בחייך הקצרים הספקת כל כך הרבה, אמרת שצריך להיות רק במקומות שטוב ומשמעותי בהם

אתה מציב לנו רף גבוה מידיי - כמעט לא בר השגה - כל אחד מאיתנו ייקח את מורשתך לכיוונו, וישאל את עצמו:

איך משאירים אותך איתנו ואיך מכוונים את חיינו, כך שנרגיש משמעותיים כמוך, כפי שאמרת:

" אם יש לך חלום, למה לא לצעוק אותו "

והוספת ואמרת על הדרך לחלום:

" להיות הגרסה הכי טובה של עצמך "

אז לא נוותר לעצמנו, ולצד הצער הבלתי סופי, נמשיך בדרכך

אין לנו באמת נחמה. עם זאת, אני מנסה לחשוב מה היה לך משמעותי, ובזה להיתפס:

1. ידעת אהבה מדהימה: כמעט 3 שנים בזוגיות עם תמר שלך/שלנו

2. הצלת חיים: המספרים בלתי נתפסים, ב 7.10 בנחל עוז הצלת, עם חבריך, 400 אנשים, בהם 150 ילדים. כמה שבחים שמענו על יחידת מגלן באותה שבת

3. היו לך חיים מלאים ומשמעותיים: בכל ראיון ושיחה אנחנו נזכרים בעוד דבר שעשית / מפעל בו היית מעורב

4. נגעת בכל כך הרבה לבבות: היית איש של אנשים, מעגלי החברים בחייך אין סופיים. אתה נוגע ברבים רבים גם כעת, לאחר לכתך

מבקשים לומר תודה - גם אם תמשיכו לומר שלא צריך - לרבים רבים שאיתנו, שלא עוזבים אותנו לרגע ומלווים אותנו בדרכנו החדשה

בזכותכם, אנחנו לומדים ללכת מחדש, ויודעים שאתם תמיד איתנו.

נמשיך להיות חזקים, לא שממש ברור לי למה הכוונה...

אתחיל להאמין שאתה פוגש למעלה את סבא שרגא - שנפטר 3 שבועות לפני נפילתך - ויחד, אתם שומרים על סבתא ועל כולנו

שוב ושוב נצטט אותך ב 2 הסיבות שלמענן נלחמת:

* להחזיר את הצוות שלך בשלום: אנחנו, מצידנו, נתפלל, והם יעשו הכל לשמור על עצמם

* להחזיר את החטופים: נמשיך לצעוק זאת ולעשות מה שניתן

ושליחות נוספת שלנו

לא רק להתפלל, אלא גם לעשות: שיהיה כאן שלום במהרה !

כי רק כך:

- לא יהיו עוד חללים

- לא יהיה עוד כזה צער

- לא יהיו עוד אבלים כמונו

"עושה שלום עלינו....ואמרו אמן ! "

יונתן, בננו הבכור,

בזכותך קיבלנו את התארים אמא ואבא:

אנחנו תמיד כאן בשבילך

אל תיקח את החובה ללכת לאורו של טל

תלך רק לאורך, הוא ענקי

אתה מפיץ הרבה אור משלך, וליבנו מתרחב

אנחנו הכי גאים בך בעולם

טל,

אתה לנצח חלק מכולנו

מבטיחה שעוד נחייך, ועוד תהיינה שמחות בבית

אוהבת עד השמיים וחזרה (פתאום מקבל משמעות מצמררת)

כי, אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא