הימים לפני שטל נהרג

כמה שבועות לפני:

כמה שבועות לפני שטל נהרג, שינו את הייעוד את יחידת מגלן. עד אז, יחידת מגלן תפקדה כעוד גדוד במלחמה בעזה. תפקידה לא היה מאד שונה מגדודים של צנחנים או נח"ל. מעתה יעשו יותר מבצעים של קומנדו. טל שמח משני טעמים. הטעם הראשון שהיחידה תעשה תפקידים שהיא יותר הוכשרה להם. הטעם השני היה שהמבצעים יהיו יותר קצרים והוא יבלה יותר זמן בבית

יום שישי:

בהרבה ימי שישי, טל היה אוכל שתי ארוחות ערב. ארוחת ערב הראשונה הייתה אצלנו, באזור שש. ארוחת ערב שנייה הייתה אצל סבתא של תמר, או אצל חברים מהצוות. כשהיה הולך לסבתא של תמר אני חושב שבד"כ זאת הייתה הסבתא שגרה בגן יבנה

ביום שישי לפני המבצע שבו טל נהרג, היה עוצר נסיעות. טל ככלל היה אחד הלוחמים הכי ממושמעים בצוות. אבל אותו שישי דווקא בא לו להבריז מהצבא. הוא התייעץ עם דולב אם לצאת או לא, כשדולב היה אחד מהמבריזים הגדולים. דולב שאל אותו: איתי אתה מתייעץ? גן יבנה הוא במרחק של 20 דקות מהבסיס. הוא ביקש מתמר לבוא לקחת אותו. תמר קפצה דרכנו לקחת לו בגדים אזרחיים, ואח"כ קפצה לקחת את טל. טל בילה אותו ערב אצל הסבתא, יחד עם המשפחה המורחבת. לפני או אחרי האוכל הם היו משחקים כל מיני משחקי חברה, חלקם עם הילדים הקטנים. אמא של תמר וסבתא של תמר ציינו כמה טל הרגיש חופשי באותו ערב, איך ביקש תוספות, ואיך שיחק עם הבן דוד הקטן, איתמר.

במהלך אותו ערב, אספו את הלוחמים והודיעו להם שהם ישוחררו לשבת. אני בטוח ששמו לב שטל לא נמצא.

יום שבת:

ביום שבת, רונית אספה את טל מההסעה שהגיעה לרכבת רעננה. מכיוון שהיה יחסית מוקדם, רונית וטל נסעו לסבתא חווה לשתות קפה.

טל רצה לצאת לירקונים ביחד עם תמר. אמרתי לו בצחוק שייקח גם את באדי. הוא השתכנע ולקח. וכך היה לבאדי יציאה אחרונה עם טל. בערב טל היה אצל משפחה של תמר בבית החדש אליו הם עברו. בבית החדש הייתה לתמר קומה שלמה. חששתי שיותר טל ותמר לא יישנו אצלנו, אלא רק אצל תמר, בגלל הנוחיות. בערב האחרון הזה, טל הכין למשפחה של טל סנדוויצ'ים טעימים, כשתמר משמשת כסו שף. לאחר שטל נהרג, תמר הרבתה לבשל, אולי בהשראת זיכרונות מבישולים של טל.

טל ותמר ישנו אצלה.

יום ראשון:

בבוקר יום ראשון טל החזיר את האוטו של רונית

טל היה צריך להיות בהסעה של 11:30. אני חושב שהוא הקשיב בבוקר לתקליטים על הפטיפון שתמר קנתה לו ליום הולדת. הוא היה מסביר לי שזאת הדרך הכי טובה לשמוע מוזיקה. כל תקליט עלה קרוב ל 200 שקל. לקראת 11:30 הייתי בלחץ לצאת, כדי שלא יאחר. טל היה רגוע לגמרי. בסוף הגענו בול בזמן. כשטל יצא מהאוטו, הוא השאיר את הדלת שלו פתוחה, כדי שלא אסע לפני שהוא לוקח את התיק, מה שקרה איזו פעם קודמת. הכול היה הכי רגיל ורגוע בעולם. ביום ראשון בערב, טל צלצל לדבר איתי ועם רונית. ליבי לא היה בשיחה. הייתי באמצע של קריאה של משהו, או צפייה במשהו, ולא הייתי מרוכז ב 100% בשיחה עם טל. זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו עם טל. מרגיש די חרא לגבי זה.

יום שני:

ביום שני בערב, נכנסה היחידה של טל לעזה. לפני זה הוא הספיק לדבר בטלפון עם סבתא חווה וסבא אילן. בשיא הלחץ של הכניסה לעזה, זה מה שהוא עשה. זה היה כ"כ טל